אהרון נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ

החלטה

העניין שבפני, בקשתו של התובע, למתן פטור מתשלום אגרה, בגין תובענה אשר מוגשת כעת על ידו. התובענה הינה תובענה ע"ס 33,200 ₪ בעילת לשון הרע, זאת בגין אמירה נטענת אשר בוצע לכאורה על ידי אדם מטעם הנתבעת.

התובע הינו תושב טירת הכרמל, נכה המתקיים מקצבת נכות, ולדבריו כל הכנסתו הינה מקצבת נכות.

על מבקש פטור מאגרה לפרוש בפני בית-המשפט תמונה מלאה ועדכנית של מצבו הכלכלי, ולהוכיח כי עשה נסיונות ממשיים לגייס את הסכומים הדרושים לאגרת בית-משפט מצדדים שלישיים (ר': רע"א 1877/04 באמונה חברה לניהול נאמנות והקדשות בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו]). על מבקש הפטור להתכבד ולהיכנס לפרטי רכושו והכנסותיו ולהציג בפני בית המשפט את כל הנתונים בדבר מצבו הכלכלי, במטרה לשכנע את בית המשפט בחסרון כיס שאינו מאפשר לו לעמוד בתשלום האגרה מחמת עוניו (ר': בש"א 6669/94 מגרפטה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו]).

בענייננו, התובע לא הראה, לגישתי, כי הוא נעדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה, ראשית משום שחובה לתמוך הבקשה בתצהיר. שנית, מאחר והתובע אינו מפרט נכסיו, נכסי בני משפחתו הבגירים המתגוררים עמו וכיו"ב. בקשה ללא תצהיר ומבלי שצורף דף חשבון עדכני מהבנק המעיד על נכסיו והתחייבויותיו של התובע, שאלת הבעלות בדירת מגורים או כלי רכב – לכל אלו יש משקל רלוונטי בעת הגשת בקשה לפטור מתשלום אגרה, ומשלא הוגשו, הבקשה נדחית.

אוסיף ואציין, כי לגישתי הליך מסוג זה, בו מבקש אדם לקבל פיצוי בשל פגיעה בשמו הטוב (לכאורה), אינו מסוג ההליכים המצדיק התחשבות ניכרת שאלת מתן פטור מתשלום אגרה.

זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות חוקתית, אחת מהזכויות הראשונות במעלה. מימושה של זכות הגישה הינו מנשמת אפה של שיטת המשפט הנהוגה בישראל, ואולם בצד חשיבות זכות הגישה לערכאות – עומדת מטרת החיוב באגרת בית-משפט, שנועדה, בראש ובראשונה, לממן את השירותים המוענקים על-ידי המדינה למי שבא בשעריו בבקשת סעד, וכן מניעת ניצול לרעה של ההליך השיפוטי, על דרך של הגשת תביעות סרק או תביעות בסכומים מופרזים (ר': המ' 502/59 בנין וביצוע ואח' נ' קסטיאל ואח', פ"ד יד (1) 675).

לפיכך, בצד שקילת חוסר יכולת כספית של התובע (שגם היא לא כוחה כנדרש במקרה זה), יש לשקול גם את סיכויי התביעה (ר': בש"א 1236/91 מאור חיים נ' מ"י, [פורסם בנבו]). לעניין פטור מאגרה, די כי התובע יצביע על סיכוי כלשהו לזכות בתביעתו, ושנימוקיו אינם מופרכים מעיקרם (ר': בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383). לפחות בשלב זה, לא ניתן לומר כי התובענה מופרכת בעיקרה (וכידוע, אין בשלב זה מנתחים את סיכויי התביעה, ודי בסיכוי כלשהוא), ואולם, מעיון בכתב התביעה שהגיש התובע, עולה כי התובע דורש סכום ניכר בגין אמירה חד פעמית אשר לא ברור מול מי ובפני מי נאמרה, וכיצד פגעה בשמו הטוב, ופיצוי בסך 50,000 ₪ כנקוב בכתב התביעה (שונה בכתב יד לסכום המהווה גבול סמכות בית המשפט לתביעות קטנות), וסבורני כי התובענה נוקטת בסכום ניכר ומופרז לכאורה.

לגישתי, תובענות בעילת לשון הרע, אמורות להתקבל בפטור מאגרה, במשורה בלבד, שכן הגם שטוען התובע ששמו הטוב נפגע, עדיין שאלת הנזק הנתבע אמורה להיות מידתית. גם אם מדובר בפרסום שאינו חוסה תחת ההגנות שבחוק איסור לשון הרע (ומוקדם לקבוע בשלב זה אם כך הוא המצב, אם לאו), הרי שסבורני שהשימוש במשאב הציבורי אמור להיות במשורה, על מנת שלא יהא ניצול לרעה של האפשרות לקבל פטור "בשל עוניו".

לאחר קריאת הבקשה ועיון בכתב התביעה, הגעתי לכלל מסקנה כי התובענה הינה ניכרת (ועל גבול המופרזת), וככל שחפץ התובע באכיפת האינטרס של שמו הטוב, סבורני כי עליו לשאת בתשלום האגרה, גם אם היה עומד בנטל של הוכחת מצבו הכלכלי.

תכלית הדרישה לתשלום אגרת בית-משפט נועדה לא רק לממן את השירות המשפטי, אלא גם למנוע ניצול לרעה של ההליך המשפטי בדרך של הגשת תביעות סרק, תביעות מוגזמות או מנופחות. בעניין דנן, גם בהנחה כי התביעה מקימה עילת תביעה, הרי שאין בה כדי לבסס את גובה הסעד הנתבע, שכן סכום הפיצוי נקבע בעלמא.

לאור האמור, הבקשה נדחית. אגרת התביעה תשולם בתוך 30 ימים מהיום, ככל שלא תשולם יימחק ההליך.

ת.פ. ליום 12.7.2013.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ג, 12 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: